אזרחות פולנית – המסגרת החוקית

שלושה חוקים העוסקים באזרחות פולנית אשר היו בתוקף בתקופות שונות בפולין, מהווים את הבסיס החוקי לקביעת זכאותו של אדם לאזרחות פולנית. חוקים אלו הינם חוק האזרחות הפולנית משנת 1962 (שהינו בתוקף כיום), חוק האזרחות משנת 1951 וכן חוק האזרחות הפולנית משנת 1920. בהתאם, אדם שעזב את פולין בתקופה מסויימת, תחול לגביו החקיקה שהיתה בתוקף באותה עת.

חוק האזרחות הפולנית משנת 1962, אשר החליף את החוק בדבר אזרחות פולנית משנת 1951 קובע, כי רכישת אזרחות פולנית אפשרית במספר דרכים, אשר העיקריות שבהן מפורטות להלן :

1) בלידה – עם לידתו של אדם להורים בעלי אזרחות פולנית, או כאשר רק אחד מהם הינו בעל אזרחות פולנית, רוכש אותו אדם אזרחות פולנית (סעיפים 4-7 לחוק האזרחות הפולנית משנת 1962).
2) על ידי התאזרחות – אדם שהתגורר בפולין באופן חוקי במשך 5 שנים או למעלה מכך (ובנסיבות חריגות אף פחות מתקופה זו), יההי רשאי לפתוח בהליכי התאזרחות, וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק האזרחות הפולנית משנת 1962.
3) על ידי נישואין לאזרח פולני
4) באמצעות שיבה למולדת – אזרח זר, וכן ילדיו המצויים תחת משמורתו, שהינו בעל שורשים פולניים או שהוריו פולניים, יהיה זכאי בהתקיים התנאים המתאימים לקבל אזרחות פולנית (אם, בין היתר, אותו אדם הגיע לפולין לצורך מגורי קבע וקיבל היתר לכך על ידי רשות מוסמכת).

החוק מפרט עוד את הכללים בדבר אובדן אזרחות וכן את התנאים לשלילתה. חוק האזרחות הפולנית משנת 1962 אינו שולל באופן אוטומטי את אזרחותו של מי שעזב את פולין בצורה חוקית, וכך, רבים שעזבו את פולין לאחר שנת 1962 וכן ילדיהם, יהיו זכאים לאזרחות.

על אף העובדה שהחוק המצוי בתוקף כיום הינו כאמור משנת 1962, דומה כי החוקים הרלוונטיים לגבי מרבית הישראלים (ובעיקר ביחס לצאצאיהם המבקשים להינות מאזרחותם של הוריהם), הינם דווקא החוקי בדבר אזרחות פולנית מן השנים 1920 ו – 1951, אשר תקפים לגבי מי שעזב את פולין באותן שנים.
מחוקים אלו עולה בין היתר, כי בין השנים 1918 עד 1951, אזרח פולני שרכש אזרחות זרה, אזרח שעבד בשירות מדינה אחרת או שביצע שירות צבאי במדינה אחרת, ללא אישור מראש של שלטונות פולין, איבד את אזרחותו ולא יהיה זכאי להשיבה.
אחרים, שעזבו את פולין לאחר שנת 1951, יהיו זכאים להשיב את אזרחותם, למעט אלו שחתמו על ויתור על אזרחותם, כתנאי לעזיבת פולין. כמו כן, לעתים הזבת אזרחותם לא תחול בהכרח לגבי ילדיהם.

כל דברי החקיקה בדבר אזרחות פולנית אינם מתנים את קבלת האזרחות בידיעת השפה הפולנית, ואינם מחייבים כי הוריו הפולנים של אדם יהיו בחיים, על מנת שילדם יוכל לרכוש אזרחות פולנית.

מה ההליכים הדרושים לקבלת אזרחות פולנית על ידי אנשים העונים על התנאים בחקיקה ?

החוקים שפורטו לעיל מהווים אם כן את הבסיס לזכאותם של עשרות אלפי ישראלים לאזרחות פולנית.
הוכחת זכאותו של אדם בתהליך קבלת האזרחות הפולנית בהתאם חקיקה האמורה, כרוכה בהגשת בהגשת מסמכים רבים לרשויות הפולניות, ובהם מסמכים המעידים על קשריו לפולין, מועד עזיבתו של המבקש את פולין, נסיבות עזיבתו ועוד. כך גם ביחס לצאצאיו של אזרח פולין, הנדרשים לספק הוכחות בדבר אזרחותם של הוריהם וכיו“ב.

כן נראה, כי סיכויו של אדם לקבל אזרחות תלויים בגורמים נוספים, ובהם : מידת שיתוף הפעולה מצד הרשויות הפולניות (אם מדובר בשגרירות או ברשויות בפולין), היכרותו את המנטליות והשפה הפולנית אף שזו אינה נדרשת כתנאי לקבל האזרחות, ואחרון אך לא בחשיבותו – במידת דקדקנותו וזהירותו במילוי הטפסים הדרושים, ובהם קורות חייו, בהתאם לציפיות של הרשויות המבררות.